שירה ושירים

משתרע על פני אלפיים וחצי אלפי שנים, אם כי הרבה מהחומר הפרה-אסלאמי אבד. מקורותיה מגיעים לעתים קרובות מאזורים מרוחקים מעבר לגבולות איראן של ימינו, כאשר השפה הפרסית שגשגה ושורדת על פני שטחים רחבים של מרכז אסיה. לדוגמה, רומי, אחד המשוררים האהובים ביותר על פרס (ושל האיסלאם), כתב בפרסית אך חי בקוניה, כיום בטורקיה ולאחר מכן בירת הסלג'וקים. הגאזנווידים כבשו שטחים גדולים במרכז ובדרום אסיה, ואימצו את הפרסית כשפת החצר שלהם. יש אפוא ספרות פרסית מאזורים שהם כיום חלק מאפגניסטן , פקיסטן , הודו ומרכז אסיה. לא כל הספרות הזו כתובה בפרסית, שכן יש הרואים שיצירות שנכתבו על ידי פרסים אתניים בשפות אחרות, כמו יוונית וערבית , כלולה. יצירות ששרדו בשפות פרסיות (כגון פרסית עתיקה או פרסית תיכונה) מתוארכות לשנת 650 לפני הספירה, התאריך של הכתובות האחמניות הקדומות ביותר ששרדו. אולם עיקר הספרות הפרסית ששרדה מגיעה מהתקופה שלאחר הכיבוש האסלאמי של איראן בסביבות שנת 650 לספירה. לאחר עליית העבאסים לשלטון (750 לספירה), הפכו הפרסים לסופרים ולפקידים של האימפריה האסלאמית ויותר ויותר, גם לסופרים ומשורריה. פרסים כתבו גם בערבית וגם בפרסית; הפרסית שלטה בחוגים ספרותיים מאוחרים יותר. משוררים פרסיים כמו סעדי, חפיז, עומר כיאם ורומי מוכרים בעולם והשפיעו על ספרות מדינות רבות.